כתב יד בן 100 שנה: פונט שמואל
- שנה קופל

- 13 במאי
- זמן קריאה 2 דקות

הסיפור של הפונט המיוחד הזה מתחיל כשקיבלתי פנייה מיאיר, שביקש ליצור פונט המבוסס על כתב היד של סבו, שמואל יצחק לביאש. היו ברשותו של יאיר מכתבים שנכתבו לפני כמאה שנה, בעט צפורן רווי דיו, עם טקסטורה ותנועתיות נפלאות. יאיר מצא אותי דרך המעורבות שלי במיזם אות.חיים, שמתמקד בהפיכת כתב ידם של נרצחים ונופלים מאז השביעי לאוקטובר לפונטים כהנצחה.
כשיאיר שלח לי את הסריקות, הוא כבר ניחש מראש שאני אתרגש מהכתב - המרקם והכתמים שנוצרו על ידי הכתיבה בעט מהסוג הזה, הטקסטורה של הדיו על הדף, האותיות שנכתבו בתנופה, ואיזה ליגטורות התחבאו שם – הוא צדק, הייתי בפנים.

מאיפה מתחילים?
שלב 1:
התחלתי בעיבוד הסריקות בפוטושופ, לרוב באמצעות פילטרים שסייעו לי לבודד את האותיות מהדף. משם התחלתי ללקט אותיות יפות במיוחד שרציתי להכניס לתוך הפונט.
במקרה הזה, יצרתי פקודה באילוסטרייטור שהמיר את האותיות הנבחרות לוקטורים בעיבוד זהה - נקיים יותר מהמקור, אבל תוך כדי שימור הרבה מאד מהטקסטורה.

שלב 2:
אחד אחד, ייבאתי את הוקטורים לתוכנת גליפס. כשאני מעצבת פונט על בסיס כתב יד, אני אוהבת לעבוד מול מילים מתוך המסמכים המקוריים. המרה של כתב לפונט עלול לגרום לכתב לאבד מהמהות שלו, ואם מלקטים אותיות מכמה מסמכים, זה גם עלול להראות בסוף התהליך כסך הממוצע של הכתב, במקום כתב בסגנון מאוחד. עבודה מול מילים ומשפטים מתוך המסמכים המקוריים, כאלה שאני מרגישה שמייצגים את האופי והנראות הנכונה של הכתב, עוזר לי לוודא שאני מעצבת את הפונט עם חזון ויזואלי ברור. כאשר אני מסיימת להכניס את האותיות מהמילה הראשונה, אני עוברת לאחד אחר, עם אותיות חופפות, וכך, לאט לאט, אני מכניסה עוד ועוד תווים, תמיד בהשוואה לטקסט המקורי.
שלב 3:
כאשר אני משתכנעת שאות ספציפית תישאר בפונט, אני מתחילה בניקוי שלה – תיקון פגמים קטנים וחידוד הצורניות, תוך כדי שימור המרקם של הדיו על הדף. במקרה הזה, בשלבים הראשונים ניסתי להתמקד באותיות היותר פשוטות, וביצרית פונט קריא והרמוני. כאשר הבסיס הזה היה מוכן, על גביו התחלתי להכניס עוד מורכבויות מתוך הכתב המקורי - אותיות מעובות, ליגטורות יפיפיות, וכל מיני אותייות מוגזמות ותנועתיות שהייתי חייבת לשמר.

כמו ברוב הפונטים שאני מעצבת על בסיס כתב יד, כל החלטה – איזו אות לבחור, מה לסנן, מה להחליף – מרגישה גורלית. איך אפשר לוותר על האלף החמוד הזה, ואיך אני בוחרת בין הכף סופית הזו לבין השניה? ההחלטות המתקבלות הן עיצוביות וגם סיפוריות - לכן יש בתהליך הרבה הלוך וחזור. כל הזמן בדקתי את התוצר מול החומר המקורי, השוותי, החלפתי תווים, הוספתי חלופיות, עד ש...זהו. מוכן.
בין דיו לדיגיטל
מה שהופך את פונט שמואל למיוחד הוא השילוב בין האותנטיות לבין תוצר סופי שימושי ואסתטי. היה לי חשוב לשמור על התנועתיות של הכתב, על הריקוד של הכתמים והקווים שמתקבל מהציפורן, אבל גם לסיים עם תוצר טיפוגרפי הרמוני. מעבר לכך, כמו תמיד, היה מרגש להחיות כתב של אדם אמיתי, והפעם בנסיבות הרבה פחות טרגיות ממה שאני רגילה לעצב.

רגע הסיפוק הגדול ביותר? המכתבים המקוריים נכתבו באידיש, ולראות טקסט בעברית מודרנית מוקלד בפונט שמואל הרגיש כמו גישור של עולמות.
תגובות